בלוג למנהיג - להנהיג

להנהיג

  וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר-צִוָּה ה' לַעֲשֹׂת אֹתָם׃ (שמות ל"ה א)

כך מתחילה פרשת ויקהל.

משה, שכבר הנהיג את העם אל מחוץ למצרים, ושהעביר אותם דרך ים סוף הנפתח לשניים, נדרש להודיע לעם את דרישות ה'.

עכשיו, העם עמד לקראת בניית מערך לשגרה חדשה, התחלה חדשה אחרי כל אלה. משה קרא אליו את כל העם.

אחרי שהוא ניפץ את לוחות הברית הראשונים, הוא בא אל העם כשפניו קורנות לאחר היותו בנוכחות האל. (פרק ל"'ד) וכך כאשר העם ראה שחל בו שינוי ושהוא נרגש, הם יכלו לאמין לו ולעקוב אחרי ההוראות של משה לבניית אוהל מועד, המזבח וכל מערך הקרת הקורבנות. בעצם כאן מתחילים חיי הרוח של עם ישראל במדבר.

אחרי עבדות מצרים, אחרי השחרור מהעבדות, אחרי הפחד לחזור ולהיות תחת עבדות כאשר העם ראה את עצמו לכוד בין צבא פרעו לבין הים, אחרי הנס הגדול של חציית ים סוף, וכן, אחרי הפרשה המבישה של עגל הזהב.

עכשיו עליהם להתחיל מחדש את חייהם. בעצם, להתחיל לשים לב לחייהם הרוחניים ולקרבתם אל אלוהי ישראל ששחרר אותם ממצרים.

כל אלה לא יכלו להתקיים לולא משה היה קרוב לאלוהים. וכן, הוא היה רחמן והעטיר בפני אלוהים בעד העם. עכשיו, משהם ראו וחוו את כל אשר חוו, הם גם היו מוכנים להקשיב לו.